כלל חברה לביטוח בע"מ נ' סוביל ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית בגין פרמיית ביטוח. בכתב תביעתה טענה התובעת, חברה לביטוח, כי הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") הזמין מן התובעת באמצעות סוכן הביטוח מר זיו שפירא (להלן: "הסוכן") פוליסת ביטוח מקיף לרכב מ.ר 95-431-23 (להלן: "הרכב") הרשום על שם הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") ונמצא בבעלותה, וזאת לתקופה שבין 28.2.07 ועד 26.3.08.

2.לטענת התובעת, חתם הנתבע על הצעת ביטוח, נספח א' לכתב התביעה, והציג עצמו כמי שפועל בשמה של הנתבעת מס' 1, ולפיכך הופקה פוליסת ביטוח המבטחת את הרכב הנ"ל בביטוח מקיף בתקופה הנ"ל (הפוליסה צורפה לכתב התביעה כנספח ב').

3.עוד טענה התובעת כי לאחר הפקת הפוליסה הוצאה פוליסה מתוקנת, במסגרתה ניתנה לתובעים הנחת "העדר תביעות", דבר המלמד, כך לטענת התובעת, על העובדה כי הנתבעים הזמינו פוליסת ביטוח וידעו על קיומה. עוד טענה התובעת כי במקביל הזמינו התובעים מן הנתבעת באמצעות הסוכן הנ"ל פוליסת ביטוח חובה לגבי אותו רכב.

4.לטענת התובעת נותרו הנתבעים חייבים לה פרמיית הביטוח בגין הפקת הפוליסה הנ"ל סך 2,766 ₪- הוא סכום התביעה.

5.בכתב ההגנה שהגיש הנתבע טען הוא, כי לא רכש פוליסת ביטוח מקיף עבור הרכב, כי אם ביקש מן הסוכן הצעת מחיר. הנתבע כפר בכתב הגנתו בנטען בסעיף 2 בכתב התביעה, לפיו הזמין התובע את הפוליסה וחתם על ההצעה המצורפת כנספח א' לכתב התביעה.

6.הנתבעת טענה, כי אף היא לא הזמינה מן התובעת פוליסת ביטוח מקיף עבור הרכב. עוד הוסיפה הנתבעת, כי לא נתנה כל הרשאה לנתבע לרכוש עבורה ביטוח מקיף.

7.בישיבה שהתקיימה ביום 19.12.2010 העיד בפניי מר זיו שפירא, סוכן הביטוח שבאמצעותו הופקה הפוליסה. כמו-כן העידו הנתבעת והנתבע בפניי והצדדים סיכומו טענותיהם בעל-פה.

8.המחלוקת בין הצדדים נחלקת לשתיים: השאלה הראשונה שעליי להכריע בה היא האם הזמין התובע מסוכנה של הנתבעת פוליסת ביטוח מקיף לרכב, והשאלה השנייה היא, בהנחה ואכן הוזמנה פוליסה כאמור, האם ניתן לחייב את הנתבעת בסכום החוב בגין הפקת הפוליסה לרכבה.

9.כאמור, הנתבע הכחיש את הנטען בכתב בתביעה, לפיו רכש הוא פוליסת ביטוח. מר זיו שפירא העיד בפניי כי הנתבע הוא הוא אשר חתם על טופס "הצעה לביטוח רכב" נספח א' לכתב התביעה. כידוע, הצעה זו היא הצעת הלקוח לחברת הביטוח והסכם הביטוח משתכלל כאשר ניתן הקיבול להצעה על ידי חברת הביטוח, לפיכך השאלה הראשונה היא אם חתם הנתבע על ההצעה הנ"ל.

10.למרות שהנתבע כפר בכתב הגנתו, בטענה כי הוא חתם על הצעת הביטוח ולמרות שב"כ הנתבעת ביקש כי המסמכים המקוריים שצורפו לכתב התביעה יוצגו בעת דיון ההוכחות שייקבע, לא טרחה הנתבעת להציג את המסמך המקורי המהווה "הצעה לביטוח". משנשאל הנתבע, אם זו חתימתו המופיעה על ה"הצעה לביטוח", השיב הוא כי אינו מזהה את חתימתו על הטופס מאחר והחתימה לא ברורה (ראו דברי הנתבע בעמוד 14 שורה 10 לפרוטוקול: "אני לא יכול לזהות את החתימה שלי. אם היא תהיה מאלה יכול להיות, זה מקושקש").

11.הכלל הוא כי על בעל דין להציג את הראיה הטובה ביותר. בענייננו המדובר בהוכחת תוכנו של מסמך, ועל כן יש להציג את המקור גופו בפני בית המשפט (ראו: י. קדמי "על הראיות –הדין בראי הפסיקה" (מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע) 681 ואילך). אמנם, הכלל הוגמש עם השנים והפסיקה הכירה בחריגים לכלל, כאשר הוצגה סיבה מספקת לאי הצגת המקור (ראו: ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר פד" נה(5) 71), אולם מקום שהנתבע כופר בחתימה וכאשר הראיה הטובה ביותר בנמצא (ראו הצהרת ב"כ התובעת לפרוטוקול הדיון בעמוד 8 לפרוטוקול "אין לי המסמכים המקוריים. אני מניח שזה נמצא בכלל") נראה, כי במחדלה של התובעת כשלה היא להוכיח ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי את דבר החתימה על המסמך המהווה הצעה לביטוח. משלא הוצגה הראיה הטובה ביותר, מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוצגה, למרות בקשת ב"כ התובעת, הרי נכשלה התובעת להוכיח כי החתימה המופיעה על ההצעה לביטוח היא חתימתו של התובע.

12.משלא הוכח כי החתימה על ההצעה לביטוח היא חתימתו של הנתבע, הרי לא הוכח כי הנתבע הזמין פוליסת ביטוח מקיף לגבי הרכב, והתוצאה היא כי תביעת התובע, המבוססת על פרמיית ביטוח בגין חוזה ביטוח לא הוכחה, מאחר ולא הוכח כי השתכלל חוזה ביטוח בין הצדדים.

13.אפילו אניח כי ניתן לבסס את ההכרעה בשאלה הראשונה (דהיינו אם ביקש הנתבע להפיק פוליסת ביטוח) על עדותו של מר זיו שפירא, לא השתכנתי כי יש בדבריו של העד כדי להרים את הנטל להוכחת הטענה, לפיה הנתבע אכן הזמין ביטוח הרכב בביטוח מקיף. העד העיד, כי לא דאג להחתים את הבעלים ברכב- הנתבעת על הצעה או על כל מסמך אחר (והדבר מוכיח שיטת עבודה לקויה, שכן בעל הרכב הוא הוא אשר אמור לחתום על ההסכם ולא קרוב משפחה שאינו הבעלים הרשום הרכב). נימוק אחר שהביאני למסקנה, לפיה לא השתכנעתי כי הוזמנה פוליסת ביטוח ע"י הנתבע, הוא דבריו של העד שפירא, לפיהם כאשר הנתבעת הגיעה אליו וטענה כי לא הזמינה פוליסת ביטוח מקיף ביקש הוא מן הנתבעת להביא אישור העדר תביעות ("אני אמרתי לה להביא העדר תביעות והיא הביאה וקיבלה זיכוי אחורה"- ראו עדות מר שפירא בעמוד 9 שורות 25-27 לפרוטוקול). סביר להניח כי אילו הנתבעת, באמצעות אביה, אכן התקשרה בחוזה ביטוח ע"י הזמנת ביטוח מקיף לרכב, אך טבעי הוא כי אישור על העדר תביעות (שהסתבר שהוא בר השגה) היה מוגש עם חתימת ההצעה ואז היתה זוכה הנתבעת להנחה מראש. הגשת המסמך בדיעבד מוכיח כי הנתבעים לא הזמינו פוליסת ביטוח מקיף לגבי התקופה הנ"ל, ולכל הפחות לא ידעו, כי הופקה פוליסת כאמור.

14.אציין עוד, כי מעדותו של מר שפירא עולה, כי הנחת העדר התביעות ניתנה לאחר שהחלה הנתבעת לטעון כי היא לא הזמינה פוליסת ביטוח ואילו מהמסמכים שצירפה התובעת לא ניתן לדלות מתי ניתנה הנחה זו. עתה, משהודה מר שפירא, כי הנחה זו ניתנה רק לאחר שהחלה הנתבעת להעלות הטענה כי לא הזמינה ביטוח (דבר שמשום מה נעלם מתצהירו של מר שפירא), הרי יש בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעים דווקא.

15.משלא הוכיחה התובעת תביעתה, ומשלא הוכח בפני כי השתכלל חוזה ביטוח בין הצדדים, הרי דין התביעה להידחות.

16.למעלה מן הצורך אציין, שאפילו הייתי קובע, כי הנתבע אכן הזמין פוליסת ביטוח, לא היה בכך כדי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנתבע, בגין פרמיית הביטוח. כידוע שליחות נוצרת בהרשאה שבכתב או שבעל פה מאת השולח לשלוח או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי או ע"י התנהגות השולח כלפי אחד מהם (ראו סעיף 3(א) לחוק השליחות התשכ"ה- 1965). מר שפירא מודה, כי לא הוצג בפניו ייפוי כח מטעם הנתבעת (ראו עדותו של שפירא בעמוד 9 שורה 15 לפרוטוקול). הנתבעת העידה כי מעולם לא ייפתה כוחו של אביה להזמין עבורה ביטוח מקיף וכי היא ידעה שהוא מזמין עבורה ביטוח חובה (ראו עדות הנתבעת בעמוד 12 שורה 11 לפרוטוקול) אף הנתבע העיד, כי הוא לא קיבל הרשאה מן התובעת להזמין ביטוח מקיף (ראו עדותו של הנתבע בעמוד 13 שורות 11-17 לפרוטוקול). ועוד, לא הוכח בפניי כי הנתבעת הציגה בפני התובעת מצג כלשהו, ממנו ניתן להבין כי היא שלחה את הנתבע לחתום על חוזה ביטוח בשמה. משכך, לא הוכח בפניי קיומה של שליחות בין הנתבעת לבין התובע ולפיכך, אף בהנחה והנתבע פעל לרכישת פוליסת ביטוח - הרי עשה זאת ללא הרשאה, ואין התובעת רשאית לאכוף ההסכם על הנתבעת (ראו סעיף 6(ב) לחוק השליחות).

17.התוצאה היא, כי דין התביעה להידחות, וכך אני עושה.

18.התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪ ואילו לנתבע תשלם הוצאות משפט בסך 500 ₪.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"א, 22 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.